(בשל אורכו אתמצת את המאמר ואתייחס לנאמר בקשר לילדי כפר גלעדי)

וכך הוא כותב בהקדמה:

אתם, הילדים ודאי שמעתם על יוסף טרומפלדור וחבריו מגני תל חי

עתה הוקמה מצבת זיכרון לגיבוריי תל חי.

המצבה: ארי שואג, פונה מזרחה עומד על כן גבוה בבית הקברות אשר בתל חי

בבואי לגליל לעבודת המצבה, הייתי צריך ראשית כל לבחור באבן שממנה אפסל את הפסל

טיילתי בהרים ….ואחרי בדיקות מרובות בחרתי באבן אחת שמצאתיה בראש ההר הפונה לתל חי במרחק שלושה ק”מ מבית הקברות.

חוצבים עם כליהם באו אל ההר, לעקור את האבן ממקום שבתה, זו הייתה אבן עקשנית מאד, כבדה וקשה, לא רצתה לזוז ממקומה, עד כי חצבנו וחפרנו תעלה רחבה סביבה בעומק של 3 מטר והפרדנו בינה לבין מקור מחצבתה. האבן עמדה חופשיה עתה, אך עדיין קשורה לאדמה, החוצבים החלו לחפור מתחתה.

שבעה חודשים עמלנו עד שהזזנו את האבן ממקומה, ועכשיו בעזרת מרימים גדולים הקימונו את האבן על צידה ופניה לעמק מוכנה לרדת

כשנודע הדבר לילדיי כפר גלעדי, הפסיקו את לימודיהם ובאו בלוויית מורם לראות בנפול גוש השיש מראש ההר….

…אט אט ובזהירות גדולה הוציאו את התריסים מתחת לאבן, זו הייתה עבודה עם סכנה מרובה ולכן הדבר נמסר לחוצב הראשי חבר כפר גלעדי משה נויפלד, חזק השרירים וזהיר התנועה,

אותו רגע עמדנו כולנו מרחוק בנשימה עצורה, החוצב קפץ אחורנית והגוש זע ממקומו והחל לזוז לקראת העמק, התהפך פעם אחת ועוד פעם נעצר ולפתע החל להתגלגל במהירות רבה בקפיצות רחבות וגבוהות בין קפיצה לקפיצה היה מרחק של 40-50 מטר.

ילדי כפר גלעדי שעמדו בראש ההר וראו את המחזה, פרצו בצהלות שמחה ובמחיאות כפיים ומבלי לשמוע לאזהרת החוצבים והמורים החלו לרוץ אחרי הגוש.

רשמה: אפי בלייברג