מעשה בארבעה מעפילים מאת מניה שוחט
היה זה נדמה לי בשנת 1929. העלייה הבלתי לגאלית, ביחוד זו מפולניה, הייתה עוברת אז דרך בירות. מבריחי גבול ערבים היו מעבירים את המעפילים בחשכת לילה דרך ההרים לקרבת כפר גלעדי. משקנו היה המקלט הטבעי לעליה זו. שלטונות המנדט פיתחו באותה תקופה מנגנון מסועף שתפקידו ציד מעפילים.
יום מעונן בראשית אביב היה. חזרנו הביתה מטבריה. לנו באילת השחר ומחצית הדרך משם כבר הייתה מאחורינו כשעצרנו לצורך מנוחה את עגלתנו העמוסה לעייפה קרשים ופרודוקטים. אותה שעה קרבה אלינו מעבר החולה עגלה מלאה חציר שקצרו חברינו בשטחי הבור. הנוהג בעגלה היה הילד דב קרול. על ידנו נעצר והתחלנו לפטפט קצת. פתאום קרבו אלינו בריצה, ממש במהירות של מכונית, שלושה גברים ואשה, בגדיהם קרועים ומראם כמטורפים שברחו ממוסד. כשהיגעו אלינו כרעו אין אונים על הכביש, בוכים ומתחננים “יהודים הצילו אותנו! שוטרים ערבים אחרינו. כעשרים ותשעה איש עברנו את הגבול, נתפשנו, נאבקנו ורק ארבעתנו הצלחנו להימלט. הסתירו אותנו!”
כיצד להסתיר? השטח פתוח מכל עבר ואין אפילו שיח. המוח אינו מעלה תחבולות. מרוב ייאוש אני פונה אל דב “חשוב אתה, תן עצה”.
כרגיל הוא מחייך ועונה “חכי רגע, יש לי רעיון”. דב מושך בתנועה מוזרה את הפרדות הצידה והעגלה על החציר אשר בה מתהפכת. במהירות הבזק, דב משכיב את ארבעת המעפילים על האדמה הרטובה ומכסה אותם בערימה ענקים של חציר.
לא עבר זמן רב וכבר מופיעים שמונה נוטרים, דחופים כל עוד נפשם בם ושואלים שמא ראינו כאן ארבעה אנשים רצים שברחו מידיהם. דב מתיר את רתמות פרידותיו ועונה בקור רוח “כן, כרגע רצו ארבע מטורפים בכיוון ג’חולה”. הנוטרים העייפים עד מות, ישבו על החציר לפוש והם מקללים את גורלם המר, את פרנסתם הקשה ואת הממשלה המשלמת רק שילינג מחיר הראש. אחר כך ממשיכים הם את דרכם לג’חולה.
דב מביט לכל עבר, אם אין זוג עיניים בלתי רצויות ומתלוצץ “נכניס את הסחורה מהר לעגלה, כדי שלא תזיק לה עין הרע.” מיד נעשה הוא מפקד לנו. אנו מסירים את ערימות החציר מן הפליטים, אשר כפסע היה בינם לבין החנק ומשכיבים אותם בעגלה. דב לוקח כמה קרשים מן העגלה אשר באתי בה ומניח אותם על דפנות עגלתו ועליהם אנו עורמים את החציר גבוה, גבוה ואני מצטרפת לדב.
כעבור שעתיים הגענו לחצר וישר לרפת. לראשונה פתח דב את פיו “מה, סידרתי אותם, אה”? תכף שיחרר את הפליטים מכלאם ומיהר לחזור למקום המעשה בו נשאר חלק מהחציר, כי הערב קרב וגשם התחיל לטפטף.
