בריכת השחייה – ידידיה מילר

יעקב זייל, המורה להתעמלות, מצא פתרון לרצון של החברים לשחות. בבריכת ההשקיה של המטעים הוא התקין סולם וצמוד עליו משטח עץ קטן ומעקה מסביב לבריכה. לא היה קל וגם קצת מסוכן ללמוד וללמד שחיה בתנאים אלו.

יעקב התקשר לאדריכל גלפז, שתכנן בריכת שחיה להפועל חיפה. הוא קיבל על עצמו לתכנן בריכות בטון לקבוץ שתשמש תכנית אב לקבוצים אחרים. התכנון נמשך ארבע שנים. בסוף סוכם על בריכה באורך 33.33 מטר המתאימה לתחרויות שחיה. המיקום נקבע על יד בית המרגוע, שם הייתה חורשת אורנים שנשתלה על ידי אליעזר קרול. אנחנו חיפשנו מקום גבוה כי הכוונה הייתה לנצל את מי הבריכה להשקיה בשטחי הטיון והקט הקטן.

המימון הוטל על יעקב אשכולי שידע במינימום כסף לבנות בריכה. הסכום הראשון הגיע מקרן דמי שחרור לחיילים המשוחררים מהצבא הבריטי. היו לנו שלושים חברים שהתגייסו.

העבודה הייתה בהתנדבות, זאת אומרת על חשבון שבתות. חברות עבדו בשבת במטבח ובחדר האוכל במקום החברים. ציוד מכני וגם חומרים קיבלנו בחינם ממחצבות.

מי הבריכה היו צריכים לשמש גם להשקיה ולכן הגשתי תכנית למהנדס נציבות המים. הוא אישר את התוכנית, בדק וטען שעלות הביצוע יותר ממה שכתבתי והוסיף מיד את הסכום הנחוץ. בסוף אמר שצריך להעלות את הבריכה בחמישה מטרים ואז יהיה מספיק לחץ בממטרות.

לאחר יציקת הבריכה היו צריכים להעמיד מגדל קפיצה. איזה פורטוגלי עשה אותו במסגרייה. הוא לא ידע איך צריך לחזק אותו לבטון. נסעתי לסולל בונה בקרית שמונה, לדבר עם המהנדס בנין שהיה לנו קשר איתו והסברתי לו מה אנחנו לא יודעים. הוא אמר “בן אדם שקופץ על קרש קפיצה משקלו פי כמה ממשקלו האמיתי. אני צריך לחשב זאת. תבוא מחר ותקבל תשובה”.

את תכנית פיתוח סביבת הבריכה מסרנו לאברהם קרוואן [אבא של דני קרוואן האומן], שהיה אדריכל הגינון של תל אביב. בשנות החמישים הוא תכנן את הגינון במשק, בא הרבה פעמים בסופי שבוע, טייל בגבעות סביבנו להכיר את צמחית החורש המקומית. יטה קולר הייתה אחראית על גינות הנוי והייתה בקשר עם קרוואן. יום אחד היא אמרה לי לדבר עם קרוואן כי היא לא מסתדרת איתו והוא רוצה סכום כסף גדול עבור התכנון. קרוואן הפסיק לעבוד אצלנו ורק השאיר סקיצה של סביבת הבריכה לפיה הכנתי תכנון מפורט במיוחד לטרסות.

שש שנים לפני זה הוחלט להקדיש את הבריכה לזכר החברים שנפלו במערכות ישראל.

בשנה הראשונה שהפעלנו את הבריכה מלאו אותה מים יום ולילה. ביום שני ושלישי התרחצו וביום רביעי פתח צליל גורלי את השיבר והשקה את שטחי המספוא. ביום חמישי ניקו את הבריכה באופן ידני ובלילה שוב מלאו אותה. החברים לא היו מרוצים, המים היו קרים מאוד, מי המעיין שלנו הם רק 18 מעלות צלזיוס. וחוץ מזה היו פחות מדי ימים שהבריכה הייתה פתוחה. עברנו למחזור של הכלרת המים. רכשנו את הציוד הנדרש והיה קשה לקבל רישיון להעמדת בלוני כלור גז ובאיזה אזור. פקיד ערבי ממשרד הבריאות בצפת עזר לנו כל שנה לחדש את הרישיון החריג. הוא היה היחידי במשרד עם ראש מעשי ורצון לעזור לנו. היום שומרים על ניקיון הבריכה בדרכים אחרות.

בריכת השחייה העלתה את סגנון החיים שלנו וגם הזמנו את ילדי מנרה ומשגב עם לבוא אלינו.