סיפור בר המצווה של קבוצת “ארז” –

כפר גלעדי 1961

כתבה : תורה שרייבר

השתייכתי לקבוצת “ארז”, ילידי שנת 1948 בכפר גלעדי, שנת קום המדינה. גדלנו וצמחנו עם המדינה. סימלנו עבור הורינו והחברים את תום מלחמת העצמאות והקמתה של מדינת ישראל.

שנת בר המצווה שלנו ושל המדינה הייתה שנה רבת משמעות עבור כולנו.

כמיטב המסורת של כפר גלעדי היינו אמורים לצלוח 13 משימות שיכינו אותנו למעבר בין ילדות לבגרות המשימות היו, את אלו אני זוכרת:

• לרתום סוס.
• ללמוד לקצור בחרמש.
• להכין עבודה עיונית.
• להכיר את צמחיית החורש בסביבת המשק.
• להכין מתנה להורים.
• לעבד שטח ולטפח אותו.
• לנסוע באוטובוס לקיבוץ אחר למשך יומיים.
• לשמור בלילה.
• להפעיל נשק – לדעת לפרק, להרכיב, לנקות אותו. לירות במטווח.
• להסתדר בשטח כחלוץ בודד.

בסוף השנה הכנו הצגה עם ההורים שנושאה היה: “עליה בלתי לגלית לארץ ישראל”. כפר גלעדי הייתה שער פתוח ומחבק לעליה יבשתית חשאית בשנים של טרום המדינה. עשרות אלפי עולים עברו דרכה. כל משימה, הייתה חוויה בפני עצמה, אך המשימה הזכורה לי ביותר, כאלו לא חלפו 62 שנים הייתה משימת “האומץ”: ערב אחד כינסו אותנו ל”פעולה” – כך נקראו לפגישות הקבועות עם המדריכים שלנו. התבקשנו להגיע עם חולצת תנועה כחולה. בבית הילדים המתינו לנו המטפלת (סוניה נגלי), המחנך (אברהם איתי) והמדריך (רן צור). הם הסבירו לנו באריכות, כי בגין איחורים חוזרים ונשנים אין להם ברירה אלא לחלק לנו שעונים וזאת על מנת שתירוץ האיחורים לא יחזור על עצמו. בהתרגשות עצומה קיבלנו כל אחד בתורו את שעונו. (משאת נפשנו שנים רבות. למי היה אז שעון?) שעון כסוף עם שרשרת חוליות, ממש כמו לחברים. בעוד אנו נלהבים ומתאמנים בענידת השעון והתאמתו ליד, נתבקשנו להתקבץ ולהקשיב. פתח אברהם איתי המחנך ואמר: “אנו יוצאים הלילה לפעולת אומץ ואחריות, הקבוצה תחולק לחוליות בנות 2-3 ילדים, ועל פי הנחיות שיינתנו בפתקאות אישיות, כל חוליה תצא לדרך בהפרש של 5 דקות (טוב שיש שעון!) מהחוליה שקדמה לה. “חוליה, חוליה, יצאנו לדרך. אני הייתי עם מרים לב ופלטיאל יניב. יצאנו מבית הילדים לכיוון המטעים. לא ראינו מלפנינו אף אחד, היה לילה חשוך נטול ירח. בעקבות הפתקים שקבלנו ומצאנו בדרך, צעדנו בשקט מוחלט דרך המטעים והפרדס עד פשפש בגדר שהוליך אל העלייה ל”סלע הגדול”, צוק ענק המתנשא מעל הקיבוץ, על רכס הרי נפתלי, בחצי הדרך בין כפר גלעדי למשגב עם. העלייה הייתה קשה, עזרנו זה לזה, החושך היה כבד והפחד נשמר בלב, לא העזנו לבטא אותו, הרי זו פעולת “אומץ”… כשהגענו בסמיכות לסלע הגדול עצמו, התרומם לפנינו במפתיע המדריך רן צור, שיבח אותנו על שעמדנו במשימה והזמין אותנו להיכנס למערה. בתוך המערה התרגשנו לגלות בני קבוצה שהגיעו לפנינו. לאחר שהתכנסו כולם, פתחנו בהליכה לילית על ההר לעבר ה”עמק הנעלם”. הצטווינו לפסוע בשקט מוחלט, כי לדברי רן המדריך יש אנשים שעוקבים אחרינו ואסור לנו להתגלות. הפחד הרב ממילא, הלך וגבר. לפתע, אלומת אור של פרוז’קטור האירה לעברנו, כמגששת אחרינו. התכופפנו מיד ונצמדנו לאדמה. זה אכן הוכיח את דברי רן, שמחפשים אותנו, והוסיף מתח. עם הסתלקותה של אלומת האור פסענו במשנה זהירות עוד שעה ארוכה. כשהגענו לכביש העולה למנרה חצינו אותו אחד אחד, בריצה שקטה ופנינו לעבר ואדי תל חי. בתום צעידה לא ארוכה התחלנו לטפס על הגבעה של כפר גלעדי ובליבנו הרגשת הקלה מסוימת שבקרוב נגיע לבית-הילדים שלנו, ולמיטה החמה. לפתע שוב אלומת אור חזקה, הפעם ישירות עלינו, נשכבנו בבהלה על אבנים וקוצים חששנו שהתגלינו, מה יהיה עתה? פתאום נשמעה קריאה רמה ומקפיאת דם: “קבוצת ארז עמוד!!!” נעמדנו על מקומנו ברעד וחשש גדול, וממקום מסתור הגיחו חמש דמויות נושאות דגלים, (אחר כך הסתבר שהיו אלו אחינו הבוגרים), עם דגל ישראל, דגל השומר, דגל ההסתדרות, דגל הקיבוץ ודגל חברת הילדים. הם ציוו עלינו לצעוד בעקבותיהם.

צעדנו בטור ארוך ונפעם אחרי נושאי הדגלים לעבר חצר תל חי ההיסטורית, שם חיכו לנו כל ההורים. אט אט התחלנו להבין, שאנו נמצאים בעיצומו של טקס בר מצווה החשאי שמתקיים מדי שנה על-פי מסורת אנשי השומר וכפר גלעדי.

במעמד זה לאור לפידים, התקיים אירוע רב רושם ובלתי נשכח, בו העניק לנו אחיעם קרול נשק, ואברהם איתי המחנך שלנו נתן לנו ספר תורה. (הנשק – שבו כבר למדנו לירות, נשמר עבורנו במחסן המשק של הקיבוץ). לסיום הטקס ירו ההורים 3 מטחי כבוד, שהרטיטו את הלבבות והזהירו בשמים השחורים.

לאחר הטקס המרגש בחצר תל-חי, ישבנו מסביב למדורה, אכלנו, שרנו ושמענו סיפורים מפי ההורים על התקופה של טרום המדינה והמאבק להקמתה וביניהם גם על אירועי תל חי, על טרומפלדור וחבריו.

בשעה מאוחרת חזרו ההורים לחדריהם, אך הלילה שלנו עוד לא תם. הגיעה המשאית של המשק ונסענו עם אורי הורביץ לנבי יושע, היא מצודת הכ”ח. שם חיכה לנו אמנון אסף ממעין ברוך שהיה בהכשרת הפלמ”ח שעלתה לכבוש את נבי יושע במלחמת העצמאות. אסף ואורי סיפרו לנו על קרב הגבורה המפורסם והעצוב, בו נפלו כ”ח בחורים, אשר רבים מהם יצאו באותו יום מכפר גלעדי.

את הזריחה ראינו מן ההר, ועם אור ראשון חזרנו הביתה נרגשים מעוצמת החוויות וההפתעה שעברה עלינו החל מהענקת השעון, המשך בפעולת “אומץ” ובטקס בהענקת הנשק וספר התורה האישי, וכלה בטיול לנבי יושע.