העדר בכפר גלעדי–נחום הורביץ

מספר חברים מאנשי “השומר” הגו תוכנית לגידול צאן. זה היה במידת מה קשור בתפקיד שאיש “השומר” מילא אז בטחום הביטחון. מתוך ההנחה, שעבודה זו תוכל לשמש גורם מסייע במלאכת השמירה. גם מבחינה כלכלית ומשקית החשבנו את המקנה, כמקור פרנסה בכבוד. באחת ראינו בכך חשיבות גדולה ודרך חלוצית בבניין משק חקלאי עברי.

בהתאם לכך יצאו חברנו להכשרה אצל הבדואים ועמדו בניסיון. לא חסרו גם התלבטויות מסוג אחר, שנבעו מתוך השאיפה למשק צאן עצמאי. זה התחיל בשרונה ונמשך אחר כך בחמארה אשר בקרבת כפר גלעדי. אחרי מאורעות תל חי נאלצנו כידוע לעזוב את המקום ורק כעבור זמן מה חודשה עלייתנו לגליל העליון.

לאחר בירורים שהתנהלו אז בתוכנו הוחלט שקבוצת “השומר” חוזרת לכפר גלעדי ואיתה חלק מקבוצת שרונה יחד עם העדר.

בו בזמן החריפה השאלה – הרועים כיחידת ענף בתוך המשק הכלכלי של כפר גלעדי או קבוצת רועים עצמאית לכל  דבר. על  רקע זה הגיעו העניינים לסכסוך גלוי וחמור. חלק מקבוצת הרועים נטש את חמארה עם הצאן, במחשבה לעבור למקום אחר. לאחר דין ודברים הוחזר העדר ואיתו אחדים מהרועים. אלה שהתעקשו להמשיך בדרך של משק צאן עצמאי עזבו את המקום.

מאז התחיל דף חדש בהתפתחות ענף זה במשקנו. עדרנו מנה בהתחלה 700 ראש. עדר יפה וגדול, שהשבחנו אותו על ידי איילים מעבר הירדן והגולן שהצטיינו בצמרם הנאה. בנינו דיר ואף הוספנו מזון לכבשים בעונת המחסור במרעה, דבר שלא היה מקובל בימים ההם.

והנה פקדה אותנו מגיפה שהרבתה חללים עד כדי מחצית מהעדר. אך לא נפלנו ברוחנו. הישגנו הלוואה ומילאנו את החסר. הרועים התמסרו מאוד וגילו התמדה בעבודתם. עקב זה באה התקדמות וענף הצאן הפך למקור פרנסה חשוב.

ראוי לציון יחסה של פיק”א אלינו. אם כי פקידיה לא נתנו אמון ביהודים כמגדלי צאן. מאחר שנוכחו בכך אצל איכרי המושבות, שרועיהם היו ערבים והענף בשפל המדרגה. אך משנתברר להם, כי אצלנו העניין רציני, שינו את יחסם, השתתפו בתקציב להקמת דיר גדול ואף סייעו בהגדלת העדר.

בהכניסנו את הצאן למשקנו, תחמנו תחום בהר ואסרנו על עדרים זרים לעלות על שדותינו. שמרנו על המרעה למעננו. רצינו למנוע מעדרים אחרים לרעות בקרבת המשק מחשש למחלות וכו’. הבדואים איך שהוא השלימו עם זה, כי הייתה לנו עמדה תקיפה בסביבה ופחדנו נפל עליהם. הם ידעו כי בעברם את הגבול, יש בידנו להשיגם אף בפתח ביתם. אך המתואלים לא קיבלו את הדין והיו עולים עם עיזיהם על אדמתנו ורבו על כך הקטטות עימם. יש לציין, כי המשק ידע לשאת בעול השמירה והבטחת המרעה מתוך אומץ וכבוד. על אף הכל נמנענו מהסתכסכות  יתירה והקשרים עם הסביבה היו מצוינים. גם עם המתואלים קיימנו קשרי ידידות.