המסגרייה – תורה שרייבר
כבר בסוף שנות העשרים של המאה הקודמת הוקמה בכפר גלעדי מסגרייה.
כשהצטרפו חברי קיבוץ טבריה לכפר גלעדי בשנת 1932 וחבריהם מתנועת נצ”ח מהארצות הבלטיות, נכנסו בעלי הניסיון שבהם לעבוד במסגרייה, לצד הוותיקים ובני הוותיקים.
בין הדמויות שחוללו נפלאות במסגרייה היו זלמן אלון (אסושקין”) חבר “השומר”, מאיר בריל, אברשה שמוקלר, (חברי קיבוץ טבריה), אברהם פורטוגלי, גדע שוחט, דב קרול, נחמן גלעדי, שמוליק רבינוביץ, (בני הקיבוץ דור שני), וחברים שהצטרפו לקיבוץ בשנות הארבעים: איזיה, וילי אורן, דן נחמן, זאב מרלנדר ועוד.
תחילה הייתה המסגרייה בצד הדרומי של חצר ראשונים, לימים החליטו להרחיב ולהגדיל את המסגרייה ובנו מבנה מסגרייה חדש במרחב חצר ראשונים, מלאכת הבנייה הסתיימה בשנת 1945. (ראה תיארוך על הקורה הדרומית של המסגרייה). לעבודה במסגרייה הצטרפו כבר הנכדים ובני המקום כמו עוזי קרול, אמנון פקטורי, רוני סגל, (דור שלישי היום עברו את גיל השמונים) ונוספים.
במסגרייה זו יצרו כלים למשק החקלאי, כלים לצרכי חריש וכלי מגן. את בניית ה”מפלצת” – מפלסת דרכים במלחמת העצמאות, אלמנטים לדלת המסתור של סליק “ההגנה”, וכן את ה”פרעוש” מרגמה שקדמה לדוידקה ועשו בה שימוש במבצע כיבוש צפת, בין העושים היו:
דב קרול וסטף ורטהיימר.
“על גב אחד המשוריינים הבריטים התקנו תותח בעל קוטר של 20 מ”מ שנועד לשמש תותח מוצב על הקרקע לפגיעה במשורייני האויב ולהגנה אנטי מטוסית. מעשה זה התקיים בזכות מסגרי הגליל המחוננים ובראשם דב קרול בן כפר גלעדי שהודרכו על ידי סטף קצין מהיחידה הטכנית של הפלמ”ח וביחד עשו מעשה מרכבה זה”……………(יגאל אלון, ,ספר הפלמ”ח).
“הפרעוש” מעין “דוידקה” קטנה נוחה יותר לניוד ולהפעלה בשטח שג’נקה רטנר הגה ואנחנו מימשנו במסגריית כפר גלעדי. …..(סטף ורטהיימר, “איש ליד מכונה עמ’ 58).
המסגרייה הייתה ערש הכשרתם של טייסי כפר גלעדי (קרוב ל 30 טייסים יצאו מכפר גלעדי לשורות חיל האויר), כאשר יכולתם הטכנית של בני כפר גלעדי יצאה למרחוק.
מכונות למסגרייה נרכשו כבר בתחילת שנות העשרים של המאה הקודמת, עיקר ההצטיידות הייתה באמצע שנות הארבעים כאשר אנייה מלאה בציוד הגיעה מארה”ב וחנתה בנמל חיפה, סי קולר וגרישה שנקמן הצליחו לשים יד על מכונות רבות שהגיעו למסגרייה בכפר גלעדי.
בעשרים השנים האחרונות שכבו המכונות במסגרייה, חלקן מושבתות, חלקן כאבן שאין לה הופכין, עד שבשנה האחרונה יואב קייך ועוזי קרול בסבלנות אין קץ ותבונת כפיים, הצליחו לתקן ולהפעיל את כל מכונות המסגרייה , ולהחזירן לשימוש.
בעתיד הקרוב, בכוונתנו להפוך את המקום למרכז מבקרים, מקום שיוכלו לעבוד במסגרות וחרטות, לספר את הסיפור המופלא של המסגרייה וחבריו שעבדו במקום, ועבודתם שירתה את כפר גלעדי והגליל בעבודות הבנייה, החקלאות והביטחון.
המסגרייה
מספר שמוליק רבינוביץ:
פעם נהגו לקרוא למסגר – נפח ומסגריה – נפחיה. במרכז הנפחייה עמד שולחן עץ רחב ידים ועליו המלחציים וכל כליו של הנפח. בקומה התחתונה של אותו שולחן, היה מקום לאכסון חומרים בתהליך. הנפחים ידעו לחמם את הברזל עד שיאדים ולהלום בו בפטיש של חמישה קילו. הם היו הכי חזקים וגיבורים אבל לא תמיד…
המסגרייה של פעם שכנה במקום בו עכשיו מכון הקיטור. בינה לבין מחסן הפרזול והדבקים של הנגרייה וביניהם הפריד רק קיר דק של לוחות עץ. הנגרים היו אולי לא מיוחסים כמו המסגרים אבל חיים הם אהבו לעשות. יום אחד “השיג” מ.ז. משקה חרף וא.ג. הביא מעשר מעגל שנאלצו לשחוט ועל הפתילייה, שעליה מתבשל בדרך כלל דבק נגרים, התבשל באותו יום משהו שריחו עלה והגיע לאף של הנגרים.
המסגר לא מתעצל, הולך לסנדלריה ובוחר כמה נעלי תינוקות מערימת הנעלים המשומשות. נעלי עור עם שרוכים ובישלו בסיר אחר. החליפו המסגרים את סיר הבשר עם סיר הנעלים והעבירו אותו לנגריה. מתיישבת לה החברוה העליזה של הנגרים והנה לוקח מנהל הטקס מזלג גדול בידו ושולה חתיכה מהסיר, מוכן לחתוך…. אבל נפערות עיניו איזה מראה מוזר לבשר? ומה הם החוטים התלויים ממנו?
המסגרים לאחר שנהנו מהמחזה, החזירו את האוצר לבעליו וכולם השתתפו בסעודה.
בימי מלחמה נהפך הברזל לכלי מלחמה. כך תוכנן ונבנתה המפלצת, הדורגל שנועד לפריצת קיר המשטרה בנבי יושע והדוידקה.
במלחמת השחרור היה תותח יחיד במטולה. ירו בו כל פעם למקום אחר כדי ליצור רושם אצל האויב שיש לנו תותחים רבים. לתותח היו פגזים ללא נפצים. לנו היה רעיון – היו בידנו המון נפצים, שלל ממלחמת העולם השנייה, שהתאימו למרגמה צרפתית אבל לא לתותח. שמנו ליד המחרטה משהו והוא הכין במשך כל הלילה הברגת מעבר – בושינג לכל נפץ. את נפצי המרגמה המשופרים הברגנו על פגזי התותח. נשאר רק להתפלל שזה יעבוד ולא תהינה תקלות.
פעם בא למסגרייה, איש מקנדה שהתנדב לעזור לנו במלחמתנו והוא חיפש את בעל “הפטנט” וסיפר “לחמתי כתותחן במלחמת העולם, אבל דבר כזה עוד לא קרה לי. אני לא יודע מה האפקט של הפגז כשהוא מגיע לקרקע אבל באוויר הצפצוף מחריש אוזניים ומטיל אימה. זה משהו מיוחד במינו.”
דן נחמן מספר:
הגעתי לארץ בשנת 1940 על האנייה פטריה. כשהגעתי למשק השתלבתי בעבודת המסגרה. בקיץ עבדנו כולנו בפלחה, בקציר, זריעה ושאר עבודות עונתיות. שאר הזמן היינו במסגרייה – גדע שוחט, נחמן גלעדי, איזה פורטוגלי ואחרים. כעשר הייתה עבודה היא בוצעה מיד.
המסגרייה גם סיפקה עבודות חוץ. למשל בנינו ארגזים לסמיטרלרים הראשונים של קואופרטיב גליל עליון. דב קרול וגרישה עשו זאת.
גם הפצצות הראשונות שהטייסים זרקו מהפייפרים, נבנו אצלנו. השימוש היה פשוט כאשר המטוס היה מגיע אל היעד, אדם נוסף שישב על יד החלון השליך את הפצצה.
העבודה במסגרייה נחשבה לזכות מיוחדת. גם לעבוד על טרקטור לא נתנו לכל אחד.
