סרטים בהתגנבות
פעמים כי טוב נאמר על יום שלישי ולא בכדי.
בימי שלישי הגישו בארוחת הערב בחדר האוכל עוגות שמרים נפלאות, מעשייה ידיה של דבורק’ה. הטעימות ביותר היו אלו שצורתן שבלול עם נגיעה של קינמון ובתוספת לזה גם משקה קקאו טעים.
אבל הטוב ביותר ביום שלישי היה סרט שהקרינו באולם ספורט ששימש גם כאולם קולנוע.
בכל יום שלישי התפרסמה על לוח המודעות מודעה עם שם הסרט שיוקרן ובתחתית המודעה נכתב מאיזה כיתה מותרת הכניסה.
כשהופיעה שמה של קבוצת מעין היא הכיתה שלי היינו שמחים ומרוצים אבל אם נכתב שהכניסה מותרת מקבוצת יובל כיתה שמעלינו, התחלנו במרוץ נגד הזמן כדי לשכנע את ה”קובעים” לשנות את רוע הגזרה. תחילה שלחנו נציגים אל ה”קובעים” שבדרך כלל חזרו עם פנים נפולות ותשובה שלילית.
ואז היה ברור לנו שאם לא נצפה בסרט מתוך האולם נצפה בו מהחלונות.
וכך זה היה: ממתינים מרחוק עד שהאולם יוחשך ואז בשקט, בשקט מתגנבים אל מאחורי האולם ומתמקמים ליד החלונות. החלונות היו נפתחים עד מחציתם, כך שראינו רק חצי מהמסך.
בימי קיץ כשהחלונות היו פתוחים ניתן לצפות בסרט אבל בחורף הצופים באולם הקפידו לסגור את החלונות ואנחנו נותרנו ללא סרט. המקרין היה ברונו שהפחיד אתנו מאד הוא היה איש נרגן וקרח לחלוטין.
ערב אחד צפינו כהרגלנו בסרט מאחורי החלון, כשהסרט הסתיים והאולם הואר התחבאנו מאחורי תלולית עפר כדי שלא נתפס בקלקלתנו.
שכבנו שם בשקט כשלפתע שמענו צעדים, מבעד לחשכה ראינו את ברונו מתקרב אלינו בצעדים מהירים.
ברונו לא ראה אתנו כמו שחששנו אלא פשוט בא להשתין מאחורי האולם ורק כפסע היה בניינו לבינו.
