כולה ציפור סיקסק אחת קטנה לבדה בודדה גלמודה וכל כך גיבורה.
מקום משכנה לא ידוע, אבל עם הנץ החמה היא מתייצבת על משמרתה ליד עמדת השומר בשער הקיבוץ, הסמוכה לקברות חברי אגודת “השומר”.
רוב הזמן היא מתרוצצת אנה ואנה ומחרפת נפשה בינות גלגלי המכוניות החולפות פנימה והחוצה. אלה ממהרים אל עבודת יומם ואלה בערבו של יום אל ביתם. רוב רובם של הנהגים אינם חומלים ולא “סופרים” אותה. אחרים יבלמו בחריקת בלמים, עת יבחינו בה ברגע האחרון, כמו תהיה זאת “היתקלות מקרוב” עבורם.
המזל הוא שהציפור הגיעה לרמת וירטואוזיות כל כך מרשימה, עד שמעשה ניסים היא שורדת וחיה בינינו שנים רבות.
כשלא נראית מכונית באופק, היא מהדסת לה הלוך ושוב כמו נסיכה נכבדה, חזה מובלט קדימה וראשה נע עם כל צעד לפנים ולאחור. כל העת היא מפטפטת עם עצמה פטפוטים רבי משמעות.
בהישמע טרטור של רכב קרב, היא תופסת לה עמדת מסתור בין הגבעולים הגדלים פרא בשולי הדרך, ומסתערת תוך חירוף נפש על גלגלי המכונית הקרבה, כמו ביקשה להרחיקה מתחומי בעלותה.
טובי החוקרים כבר נדרשו לתופעה האלמותית של השומרת. יש שיאמרו שהיא מבקשת להרחיק כל מי שאינו בן מינה מקן אפרוחיה, על אף שעונת הדגירה חלפה מזמן. אחרים, חוקרי כליות ולב ידועים של ציפורים, יטענו שהתופעה נעוצה בחוויית הטרדה שחוותה בנעוריה, או שמא ינקה עם חלב אמה.
ותיקות התנועה הפמיניסטית טוענות, שבידם עובדה היסטורית לאפליה שחוו בנות מינה. “עובדה שהיא מנקרת גלגלי נהגים ממין זכר וחסה על הנהגות”.
לא חסרו גם חסידי תורת גלגול הנשמות, שטענו שבידם הוכחה ניצחת, לכך שנשמה של אחד השומרים הידועים שזהותו ידועה אך להם, התגלגלה בגופה של הציפור.
ואילו רומנטיקנים סברו, כי כל הסימנים מעידים שהציפורה הגיבורה השומרת, בכלל התאהבה בשומר.
ואילו אני מצטרף לחסידי אסכולת “ארגון השומר” וצאצאיהם כאן על גבעת מכורתם. הם רואים בכל צל חולף את דמויות אבותיהם הגיבורים, כמו גם בציפורה הגיבורה הממשיכה את דרכם ההירואית. ובאמת שמתי לב גם אני, למרות שאינני נמנה לצערי בין נסיכי “השומר”, כי כל הסימנים תקפים בה אחד לאחד.
ונפשי יוצאת אלייך, כולך ציפורה נחמדת. חוסי על חייך ושמרי נפשך.
