מעשה קטן בזרת

מיריק שניר

איורים: גילי-אלון-קוריאל

הוצאת הקיבוץ המאוחד

——————————–

יום אחד,

אני נזכרת,

כך קרה לי

עם הזרת.

———————————

“בואי כבר1”

קראה לי אמא

“שימי את היד!”

בחשש גדול ניגשתי

ולבי רעד.

—————————

רק אטול לך ציפורניים,

במהירות, אחת ושתיים,

אין לך אצבעות מאתיים,

בואי לא אמתין שנתיים!!

——————————

הנה

אגודל נטלתי

 אצבע

ואמה

זה פשוט ילדה קטנטונת

ולדאוג אין מה.

——————————–

קמיצה אמיצה עשתה זאת

ועתה תורה,

של קטנטונת,

של הזרת

עם ציפורן זערערת,

יד אחת גמורה!

יד שניה הניחי כאן

ונגמור את הענין.

——————————–אגודל גדול נטלתי,

אצבע ואמה,

כבר גומרים,

ילדה קטנטונת,

ולדאוג אין מה.

————————-

קמיצה אמיצה עשתה זאת

ועתה תורה,

של קטנטונת,

של הזרת,

עם ציפורן זערערת,

לא לברוח לי גברת!

לא גמרנו את הגזרת!!”

—————————

ובאוזן היא לחשה

משפט כזה אני זוכרת:

“הרגעי. ילדה שלי,

פה לא עושים קציצות מזרת…”

—————————–

“אי!!!”

מיד ידי משכתי,

יבבה פרצה מפי,

—————————-

הסתובבתי

ובכיתי

לא חדלתי

אף-על-פי

שידעתי כי קציצה,

רק הייתה מן הלצה.

——————————

אמא נבהלה כהוגן

ואמרה לי בקול רך:

,באמת לא התכוונתי,

לא צריך לבכות כל כך.”

היא קרבה אותי אליה

והרגיעה וחיבקה:

“לא אטול לך את הזרת,

הרגעי בת מתוקה.”

—————————

“לא בכיתי בגלל זה.”

הצלחתי לה ללחוש.

“ומדוע את בכית?”

“כאב לי קצת הראש.”

—————————–

אמא התחיכה בנועם

וביקשה מיד:

“סליחה!”

בשרוול דמעות ניגבתי

ופלטתי אנחה.

————————

בלי חשש הושטתי אצבע,

עם ציפורן זערערת.

אמא, בלי מילה,

נזהרת,

אט נטלה לי

את הזרת.

————————-

כך קרה לי ילדתי

ועד היום אני זוכרת.

—————————