כך הברחתי מעפילים מאת יוסקה מלמוד

העמסתי טרקטור וסקרייפר על משאית כדי לצאת לעבודת חוץ מטעם חברת “חריש”. בא אלי אליעזר קרול עם שני בחורים שהגיעו מפולין לבירות ובלילה דרך גבול לבנון אלינו. אליעזר אומר לי “קח אותם איתך לתל אביב”. הבאתי להם בגדי עבודה מלוכלכים בכתמי שמן וסולר של טרקטוריסטים. לכלכתי קצת את ידיהם ופניהם בגריז משומש שהשחיר – סגולה כנגד עין הרע. הושבתי אותם על הטרקטור ונסענו. בדרך, לא רחוק מהכפר בוזיה, הקימו האנגלים תחנת משטרה זמנית במיוחד למלחמה בעליית המעפילים. שם עצר אותנו שוטר ערבי, ניגש אלי כי ישבתי על יד הנהג ובהושיטו את ידו אמר “פספורט”. מדדתי אותו במבט מלגלג מכף רגל ועד ראש ושאלתיו “אתה כבר לא מכיר אותי? נדמה לי שרק לפני כמה ימים בדקת אצלנו בכפר גלעדי ואף אכלת ארוחת צהרים.” הוא הוריד את רגלו ממדרגת הקבינה ומלמל במבוכה “טייב מעליש” [טוב אין דבר]. בראש פינה כלל לא זיכו אותנו במבט, כנראה שהציוד הכבד ובגדי העבודה המלוכלכים עשו את הרושם המספיק. הרימו את המחסום ונתנו לנו לעבור.

.