כל עצי הגבעה 

מאת ידידיה מילר

ידוע לכל שלא צמח אף עץ על הגבעה שלנו כשהראשונים עלו עליה. נחום הורביץ הכין חלקה, על הגבעה לעיבוד. עבר על ידו ערבי ונחום שאל “אתה לא יודע להגיד בוקר טוב?” ענה הערבי “אתם מטורפים. מה התיישבתם על גבעה שאין בה כלום ואפילו מזון לעיזים? סבא שלי אמר לי תמיד שלא מתעסקים עם משוגעים ואני אינני מברך משוגעים.”

הרוח המערבית הייתה חזקה מאוד. הרימה הרבה אבק גם בלי המחצבה, הפילה אוהלים והקשתה על תנועת אנשים. הרוח השכיחה באה מכיוון פתח שנקרא ואדי נימר – שער הרוח. החברים החליטו לטעת שוברי רוח. במערב שתלו חורשת אקליפטוסים משיכון ח’ ועד הגבול הצפוני של שיכון ד’. בשורה המזרחית החיצונית היו קזוארינות. שנים רבות, עד לשריפה הגדולה, שימשה חורשה זו כשכונת צריפים ואוהלים. מצפון הגנה חורשת קזוארינות. עכשיו עומד במקומה הבניין המרכזי של המלון ובמערב הבית הלבן. בדרום נטעו ארבע שורות של ברושים, כיום עובר דרכן הכביש של שיכון א’. שדרת הברושים הכפולה סגרה את הגבול המזרחי משיכון ה’ ועד רחוב הלולים.

יותר מאוחר נטעו חורשת אורנים להגנה על “המגרש”, שהיה מגרש הבנייה הראשון של בתים מבטון. כל בית ארבע או שישה חדרים עם מרפסת פתוחה, מקלחת ובית שימוש שהיה ממוקם בערך היכן שנמצא היום מגרש הטניס. הבנייה נמשכה מ-1938 ועד 1945. את שיכון א’ התחילו לבנות בשנת 1949.

בתחילת שנות החמישים בנו את שיכוני ב’+ג’ ובמדרון שלהם ניטעו אורנים. ניצח על הנטיעה דב שלגי, שהמשיך ביוזמה ונטע עד בית הארחה.

עם הקמת בית הארחה  1942/3 נטע אליעזר קרול חורשת אורנים במדרון המזרחי עד הבריכה שטרם נבנתה.

אליעזר היה מוותיקי הנוטעים. עוד בגיל מבוגר היה הולך בחורף עם פח שתילים ומעדר ומוסיף עצים פה ושם. אליעזר גם היה מהיוזמים לשתול עצי פרי על הגבעה “כדי שהחברים יוכלו לאכול באופן חופשי. “היו שתי חלקות תאנים – אחת מהחצר עד בריכת השחייה והשנייה לאורך שיכונים ב’+ג’. עדין קיימים מספר עצים שנטע.

מתחת לבריכה היו עצי שסק. במדרון צפונית לרפתות הישנות – שיכון ט’ ושכונת מול חרמון, היו זיתים ומתחתם עד הכביש מול הטיון נטעו אגוזים. מעל המכוורת עד גדר הביטחון היו חרובים. באזור בתי הילדים עד בית הספר הייתה חלקה מסחרית של עצי פרי נשירים וזאת בנוסף לגן הצרפתי שגם הוא היה גן עצי פרי לפני שהפך לחצרות הלולים.

שתילה לשם יופי שקבעה הרבה את מראה המשק הייתה בשנת 1925 כשהברון רוטשילד שלח ממשתלתו בצרפת שני סוגי ברושים מיוחדים, גדולים ורחבים. הם ניטעו לפני שורת בתי המגורים מאבן. בנוסף להם קיבלנו מהברון עצי תות בכות שעד היום נמצאים על הדשא הגדול. הוותיקים נטעו על יד הבית עצי לימון.

עוד שדרת ברושים היסטורית היא שדרת הזיכרון לבית הקברות הראשון למגיני תל חי, צפונית לחצר על יד מבנה גליל אופטיק. וכמובן שדרת הברושים המובילה לחצר.

עם הגינון הראשון לבית ההבראה שתלו בדשא שני ארזים. אחרי הקמת חדר אוכל ב’ ב-1952, תכנן אצלנו את הגינון א. קרוון – הגנן הראשי של תל אביב ואביו של הפסל דני קרוון. את הארזים שהציע לשתול על יד הדשא הגדול נטע יטה קולר.