סדר פסח – כתבת לא ידועה

נכתב לאחר כשלושים שנה

הפסח שלי הוא ריחות, טעמים, מראות וצלילים. כשאני נזכרת בפסח של ילדותי, תחושת נועם עוברת בי עד היום. ריחות של ניקיון פסח – קוביות סבון הכביסה הגדול, הרבה מים וריח עץ ספוג ברטיבות וריח סיד טרי. ומעל לכול ריחות השדה. תפקיד קבוע היה לנו – ילדי הכיתות הצעירות- להביא ירק לאולם, שיבולי בר, חרציות ופרגים. את הקירות קישטו בשרשרות מענפי ברוש. היינו שם בעת ההכנות – נגענו, הרחנו, הבאנו ועזרנו.

אחר כך גלילי הבד הערוכים שנפרשו על גבי קרשי עץ והשולחנות הארוכים, ארוכים שמתחילים להתכסות בצבעים – כלים, בקבוקי יין, פרחים ועוד. ולבסוף גם האוכל – הוא הריח והטעם של הקניידלך ולפתן הפסח המיוחד.

לאחר המקלחת הבגדים החדשים שחיכנו להם זמן רב. מה אהבתי את הרגע שבו הוצאתי מן התא את הלבנים החדשים, את הגרביים [זכור לי במיוחד זוג אחד ורוד], החולצה הלבנה והחצאית בעלת הכפלים. ההתרגשות אז הייתה גדולה. אחר הצהרים, כולם בצבעוניות מרנינה של בגדי חג יוצאים לשדה לקציר העומר. בביתי נהגו לקיים קציר עומר ערב החג ולא למחרת על מנת להביא את העומר בערב הסדר לבמה.

זה היה חלק ראשון ויפה של הסדר ולנו הילדים היה בו חלק נכבד. היינו מחכים בחוץ ולאחר מכן עוברים בין השורות ומניפים את העומר והקהל היה שר “והניפו והניפו עומר עומר זה הניפו” ומביאים לבמה והרקדניות מקבלות אותו. כל אותה עת עטופים בריח השיבולים, ריח השדה, קציר העומר. השירה, הנגינה, המחול ופני האנשים נוהרים בבגדי החג זוהרים – זה היה אחד החלקים היפים של החג. עד היום כשאני רואה שדה שיבולים משהו מתרגש בי.

אחר כך הגיע הציפייה לסדר. כילדה זה נראה לי שזה נמשך זמן רב מאוד. אבל הנה הגיעה השעה. אהבתי את השירים שכבר הכרתי. בשבילי פסח הוא חג של שירים שעד היום אני אוהבת לשיר ולשמוע. גם את הקריאה בהגדה אהבתי. כשלמדתי לקרוא ויכולתי לעקוב, הייתי גאה על כך. במשך הזמן נוספה ההבנה והקטעים הקבועים, החוזרים כל שנה היו מוכרים ואהובים.

כשגדלתי השתתפתי גם בריקוד ובשירה. מדי שנה אותם ריקודים, אותם שירים, ריחות וצלילים שאותם אני נושאת כזיכרונות נעימים.

מה הביא אותי לכתוב את כל זאת? קראתי בעלון הקודם את רשימותיהם של חברים שכתבו על פסח שלהם. פסח של בית אבא וסבא וגם סיפורים נוספים שמעתי ומשתמע מכל אלו כי מי שלא עבר פסח כזה בילדותו – קופח.

ואני מרגישה אחרת. נכון, אין בזיכרוני דמות מסוימת. פה ושם יש אנשים הקשורים להכנות אלו – שירשרה שלימדה אותנו את אותו ריקוד עם העומר מכיתה א ועד…. אך החוויות שלי קשורות למעורבות בהכנות, השתתפות בדברים הקבועים, עם המבוגרים שיחסם החיובי דבק גם בי.

אלו הדברים שחותמם נטבעו בי ונשתמרו.