סיפורו של שרות החולה מאת מאיר רוגני מק. דן

בבואנו לצפון הגליל להתיישב באביב של שנת 1939, נפגשנו כאן, בין היתר, במעין שרות אוטובוסים שעבד על קו מטולה – טבריה והופעל על ידי חברי הקבוצים שישבו אז בבדידות בארץ הגליל – כפר גלעדי ואילת השחר.

אוטובוסים אלו מדגם מיושן ביותר, נסעו פעמים ביום, בבוקר מהגליל העליון לטבריה ובערב חזרה לצפון. השרות לא התקיים בכל ימות השבוע אלא מדי פעם לסירוגין. הנסיעה התנהלה באופן איטי ביותר, בפרט בעליות המתפתלות מטבריה לראש פינה.

זכור לנו נהג גברתן, שדיבר במבטא רוסי מובהק ושמו זוריצ’קה. היה לו מזג נח ואופי טוב לב, עונה בסבלנות לשאלות הנוסעים. בנוסף לתכונות אלו היה לו מנהג שהחריד את רוב הנוסעים המעטים באוטובוס. תוך כדי הנסיעה האיטית בסיבובים החדים של הדרך, כשלצידה הדרומי פעורה תהום עמוקה ומורד תלול, היה זוריצ’קה עוצם את עיניו כאילו בתרדמה. הנוסעים הנדהמים שהבחינו בכך, נשמתם כמעט פרחה מרוב פחד פן הנהג יעצום את עיניו ולא יתעורר ברגע הקריטי ואנו נמשיך דרכנו לתהום. אבל בשבריר השנייה האחרונה היו תמיד נפקחות עיניו והנהג המשיך דרכו בבטחה בתווי הכביש. אירוע זה היה חוזר ונשנה מדי פעם כשעשינו דרכנו במעלה הכביש הצר, בחומו המתיש של הקיץ הטברייני. מיזוג האוטובוס עוד לא היה קיים אפילו בחלומות. נוסעים בעלי עצבים חלשים נמנעו מלהיכנס להרפתקת נסיעה כזאת והעדיפו להישאר בבית או לחפש אמצעים חלופיים.

משך זמן הנסיעה באותם הימים מטבריה לגליל העליון היה קרוב לשעתיים ואף יותר, עם תחנות ביניים רבות, כגון ראש פינה עם הנפשות ושתיה ב”מזנון” של שנדור [שהיה לפני בית המכס], לאחר מכן מסעף מחניים, אילת השחר, יסוד המעלה, חולתא, מסעף נבי יושע וכך הלאה דרך הכפרים הערביים לכל אורך הדרך המתפתלת, שממערב לה הרים נישאים ולמזרח נושקים לביצות החולה, עם עדרי התאו הרובצים בינות קני הסוף, פוגשים את חלסה, עד בואכה אחת התחנות הסופיות קבוץ דן או מטולה.

האוטובוס שהיה מגיע לדן היה נשאר “ללון” במקום על מנת שעם בוקר מוקדם יצא לדרכו מהצפון שוב לטבריה. מה יעשה בנהגים של שלוחת הקו הזה? הפתרון נמצא ע”י הקמתו של צריפון קטן בקיבוץ דן ובו היו נשארים ללון. הצריף היה רכושו של שרות החולה והיה ממוקם בצפונה של החומה של דן.

נהגי שרות החולה היו חלקם מאילת השחר – משה חלוץ, בנימין, ינקל’ה חבר, אלה היו נשארים ללון בדן לפי תור בצריפון.

הנהגים מכפר גלעדי – זוריצ’קה, מאיר אלון, היו חוזרים ללון בביתם והיו עושים את המסלול בהתמדה ראויה לשבח.

במרוצת השנים, כשהישובים היהודים התרבו בצפון עמק החולה, נוספו עוד כלי תחבורה עד ששרות החולה נעשה קטן למשימה המתרחבת ובשל כך קיבל את הכינוי שרות החולה. הגאולה באה לאזור עם הופעת “אגד”. נוספו עוד קווים ואוטובוסים, השרות שופר והתרחב והמשקים של הגליל נתקבלו כחברים בקואופרטיב. נרכשו מניות החברה והנהגים היו לחלק אינטגרלי במערכת התחבורה הארצית הבין עירונית.

סיפורו של מרדכי ארצי

בשנת 1933 הקימו שני תושבי מטולה, שרות תחבורה תחת השם שרות הגבול בקו מטולה – טבריה ומטולה – צפת. לרשותם עמדו שני אוטובוסים ובגליל רק שישה ישובים יהודיים ואוכלוסייה דלה. השרות נאבק על  קיומו ובנוסף לזה החריפו היחסים בין השותפים והם נאלצו למכור. הם פנו למוסדות התחבורה בארץ וכשלא נמצאו קופצים יהודים הם ניהלו מו”מ עם שרות ערבי בצפת ועמדו למכור להם את זכותם. כשנודע הדבר במטולה, פנו אנשיה למשקי כפר גלעדי ואילת השחר וביקשו גאלו את התחבורה לבל תעבור לידיים זרות.

שני המשקים, שמצבם הכלכלי היה קשה למדי ואף ידיעתם את ההפסדים שהשרות נושא איתו, נענו לבקשתם כי ראו בשרות את אחת העמדות החיוניות של הישוב העברי בגליל העליון. הם קבלו על עצמם את העול הנוסף והקשה, עשו מאמצים וקנו את שני האוטובוסים ונתנו פיצויים לבעלים הקודמים תמורת זכויותיהם. שש שנים פעל השרות בדרכים ולא פעם היה הנהג הנוסע היחידי וההפסד הלך וגדל. בתקופת המאורעות 1936 – 1938, היינו נאלצים, מטעמי בטחון, לתת לנהג ליווי של שני חברים. קרה וחבר מעובדי השרות נפצע קשה בשעת מילוי תפקידו, מטעמים מובנים לא הפסקנו את התחבורה הרגילה אף לא ליום אחד. תקופת המלחמה ובעקבותיה ביקורות צבאיות חריפות באזור הגבול והפלישה לסוריה, כל אלה נתנו את אותותיהם במפעל.

בשנת 1941, עם עליתם של גופים חדשים לאדמות החולה הצפונית, באה רווחה קלה למפעל, הגליל שמנה שישה ישובים בתחילת 1939, הגיע ל- 25 משקים. בעקבות גידול זה והקמת בתי המרגוע בכפר גלעדי ומטולה, התפתח גם השרות ורכש עשר מכוניות מסודרות העושות את דרכן בכבישים הראשיים ושלוחותיהם. הצורך לקיים את השרות במלואו אף בתקופת המלחמה, ובכבישים הרעועים, כאשר ערבו לנו מכל צד לנשלנו מענף זה, הביאונו לרכוש מכוניות וצמיגים בכל התנאים. המוסך בכפר גלעדי הותאם לבנייה עצמית של תבניות מכונות. ממאי 1945 צורפו לשרות עוד חמישה משקים מההתיישבות החדשה בגליל.