חיים חדשים
אחותי הקטנה שכבה על אחד המזרונים במרכז המשאית שדהרה דרומה אל עבר המדבר. אחי הבכור ואני ישבנו במרכז המשאית והוריי בקבינה של הנהג. משאית גדולה ופתוחה, פרוצה לרוח החמה שנשבה עלינו לאורך כל הדרך.
האמת לומר, שום דבר לא יכול היה לשבור את רוחנו. ידענו שסוף סוף נפרדנו לתמיד מעיר האוהלים לטובת בית משלנו בבאר שבע.
לקראת ערב פילסה המשאית דרכה ברחובות העיר ולאחר כמה דקות עצרה ברחוב “מיכה” מספר שש – ביתנו החדש בשכונה הראשונה והיחידה בדרום העיר.
שיכונים לבנים עם גג אדום מונחים היו זה לצד זה שורות-שורות, חדשים וריקים. ביתנו החדש מחולק לשתי דירות צמודות ושכנים שמעולם לא הגיעו. מלפנים שטח אדמה שהפך ברבות הימים לגן ירק פורח. בית שהיה עבורי עוגן עד גיוסי לצה”ל.
כך בבוקר חדש, לבוש מכנסי חאקי קצרים, סנדלים תנ”כיות, כובע טמבל על הראש, מורה צעירה עם צמה ארוכה פתחה והזמינה לכיתה. “בוקר טוב כיתה ג'” ועוד כמה משפטים בעברית לא כל-כך מובנת. תוך ימים כבר שרים שירי מולדת, מטיילים במדבר שמסביב, קוטפים פרחים ומייבשים בין דפי הספר, ואני כבר אהרון ולא הנרי, עושה מאמצים להשתפר בעברית ומדחיק חזק חזק את הצרפתית.
עברית שפה קלה. עובדה! בכיתה ד’ אני כבר אלוף בצלות מדקלם על הבמה. שנתיים לאחר מכן יו”ר ועדת הכיתה ובכיתה ח’ מדריך בצופים.
טיול תנועה לגליל ובשאר ימי החופש הגדול יורדים בטרמפים לנגב. מאוהב בחיים ובבנות, החיים אכן יפים. ארץ ישראל האהובה היא שלי ואני שלה. נולדתי מחדש!
המסלול ברור. הכשרה, צבא, קיבוץ. “שירו הביטו וראו מה גדול היום הזה”, כך שרים ואני שייך. ישראלי כמעט מבטן ומלידה.
