יעל נולדה בחג חנוכה, כבת ראשונה לחברי קיבוץ טבריה, בת לרחל ומשה אוורבוך – אגמי.

         בהיותה בת שנתיים וחצי, לאחר שתנאי המחייה בקיבוץ טבריה היו קשים מנשוא, הוחלט לשלוח את הפעוטות להחליף אקלים בכפר גלעדי.

         יעל הייתה חלק מילדי “קבוצה א'”. כשלא היו כיתות מתאימות בכפר גלעדי נשלחו הילדים ללמוד באשדות יעקב ובמקווה ישראל.

         בשנת  1949 נישאה ליחזקאל.  

         תחילה עבדה כרפתנית אחר כך למדה גננות במחזור א’ במקום שלימים יקרא “סמינר אורנים”. במהלך לימודיה נולדו שני ילדיה חנה’לה וגוגו.

         בתום לימודיה קיבלה על עצמה את תפקיד גננת בגן “אגוז” וחינכה במסירות דורות של ילדים.

         בהמשך מתרחבת המשפחה ונולדים יריב ז”ל, ויבדלו לחיים ארוכים אורי והגר.

        כאשר מספר הילדים בכפר גלעדי מצטמצם מחליטים לסגור את גן “אגוז”.יעל הופכת  למטפלת בני נעורים.

        במסגרת תפקידה זה היא משמשת אוזן קשבת ויועצת חינוכית לנוער .

        בסוף שנות השבעים נענית לבקשת הקיבוץ  ולוקחת על עצמה את בישול הדיאטה במטבח.

        אחר –  כך עוברת לעבוד בכלבו ואף מנהלת אותו במשך שנים ארוכות.

        בשנת 1982 פוקד את המשפחה אסון כבד כאשר יריב נהרג במלחמת “שלום הגליל”. באומץ רב ונחישות מלכדת את הכוחות במשפחה

        להמשיך ולא   לוותר..

        בסוף 1988 חלתה, בעוז היא מתגברת על המחלה הקשה וממשיכה בפעילויותיה כימים ימימה כשהיא מעורבת ודעתנית בענייני חינוך וחברה.

        ב 2005 המחלה מתפרצת שוב וביתר שאת. יעל נאבקת חמש שנים תמימות במחלה, כשהיא מלאה באופטימיות ואומץ המשאירים את כל  

        הסובבים אותה ובמיוחד את רופאיה משתאים ומעריצים.

         אך, ב- 8,7.2010 תם המאבק.

         יהי זכרה ברוך!