משה נולד למשפחה ממוצא חסידי חב”ד.

כבר בהיותו ילד לא ידע פחד מהו, אחיו ישראל מספר: מכות עם נערי גויים היו מעשי יום, יום תמיד חזר שרוט אך גאה שהחזיר מכות לחזקים ממנו.

נשלח לבי”ס בגרמניה אך, כעבור שנה נרשם לבי”ס אידישאי ושם סיים את לימודיו.

את מרבית זמן הלימודים השקיע בפעילות ציונית בתנועת נצ”ח שם שימש כמדריך.

בשנת 1928 עלה עם רחל רעייתו לקיבוץ  אפיקים, משם עברו לקיבוץ טבריה, נולדה ביתם יעל,

 כל הקבוצה עברה לכפר גלעדי.

היה מעורב בחיי החברה המשק ומילא תפקידים שונים.

בשנת 1938 יצא כשליח ה”חלוץ” לווינה, מטרת השליחות הייתה להוציא את היהודים בכל דרך אפשרית כולל משא ומתן עם אייכמן מתחומי הרייך.

בספרו “פתחו שערים” מספר אהוד אבריאל:  “מרגע שנטל אגמי את העניינים הרגשנו שעולה המתח קראנו לו הפרא מגבול הצפון, הוא הצטיין ביישוב הדעת, בכישרון ניסוח ולימד אותנו להיות דבקים במטרה.”

לאחר מכן יצא עם שליחי המוסד לחפש אחר נתיבי בריחה ליהודי עיראק ואירן, ואף  שהה באיסטנבול בניסיון לעזור ליהודי יוון.

נישא לחיה ונולדו שני ילדיהם.

בשנת 1944 יצא לרומניה בשליחות המוסד לעלייה ב’  ותפס חלק חשוב בארגון העלאת יהודי אירופה לאחר השואה.

עם הקמת המדינה התמנה ליועץ בצירות ישראל ברומניה והמשיך בפעולת העלאת היהודים.

בראשית שנות ה50′ גויס למשרד העבודה לצורך ארגון אספקה למעברות וכן כיהן במרכז החקלאי באגף הבנייה.

שימש כמזכיר כ”ג.

פרק חדש בחייו התחיל עם כניסתו לייצור ופיתוח , הקים וניהל את מנפטת הצפון בראשות החולה.

אחר כך השתלב במחצבות תחילה ביבוא וייצוא ואחר כך בביטוח.

יותר מששים שנה היו חייו שזורים בחיי כפר גלעדי ובתולדות המדינה, חיים שעמדו בסימן של צניעות חומרית מחד ועושר מעש מאידך.

יהי זכרו ברוך!