עוגת גזר

מיריק שניר

סוף כל סוף

הבשיל בגן

הגזר שזרענו,

הזדרזנו

עם ארגז

ואיזה שיר זימרנו?

כמובן

“משוך בגזר”,

ומאדמה,

הגזרים

חיש קל  יצאו,

לא כמו בשיר,

אז מה?

כשגמרנו לזמר,

על סבא אליעזר,

כבר היה ארגז העץ,

מלא כולו בגזר.

התיישבנו וזללנו,

איזה גזר נהדר!

ואחר כך התלבטנו:

מה נעשה עם כל השאר?

“אולי –

נרסק גזר-חי

זה פשוט.

אולי –

מבושל?

עם צימוק לקישוט.

אולי –

מיץ מגזר כתום

בכוסות?

ומה עוד אפשר

מגזרים לעשות?”

אמרנו:

“נכין לכבודם חגיגה,

ואם חוגגים,

אי אפשר בלי עוגה,

איזו עוגה?

עוגת גזר,

שנאפה בעצמנו,

בלי עזר.”

אמרה הגננת:

“יפה”
וחייכה:

 “אני
מאחלת לכם –
הצלחה!”
הורקנו שקית קמח צח בתרועה
יצקנו כוס מים זכים בלי זיעה

החלקנו חמאה פנימה בלי בעיה

בזקנו כפית עם אבקת אפיה

הפרדנו ביצים לחלבון וחלמון

הקצפנו הר קצף כשלג חרמון

ערבבנו לאט

כי לא טוב למהר

שאלנו בקול

זה את זה

“מה חסר?”

“הי!

מרוב המון עוזרים,

לא זכרנו?”

“מה?”

“גזרים!!!”

לבצק הרך הוספנו

גזר מגורר

ויצקנו, נרגשים,

אל תוך סיר פלא קר.

רק עזרה קטנה בקשנו,

זה הרי ברור, אסור

הגננת בעצמה,

הכניסה לתנור.

את הגן כולו ניקינו

ואת הכלים,

הגננת התפלאה

אמרה:

“אין לי מילים!”

מה חסר עוד?

“הצגה!

לכבודה של העוגה.

מבלי שהרגשנו

חלף לו הזמן,

בריח טעים –

התמלא כל הגן.

עלתה העוגה

ותפחה

וגבהה,

אפילו

צמחה לה

באמצע

גבעה.

הבאנו מפה

והפכנו ארגז,

הנחנו

ביחד

עוגה במרכז.

הצגנו על סבא

ששמו אליעזר,

הגיע הזמן

לאכול

עוגת גזר.

שתקו

דיבורים,

ופסקו

קול וצחוק,

מלאו

הפיות הקטנים

רוק מתוק.

פרסנו אותה

למנות דקיקות,

חילקנו,

היה כה קשה לחכות.

ברכנו,

מהר

והתחלנו

לנגוס,

גאים

בעצמנו

המשכנו/הוספנו

ללעוס.

הייתה העוגה

כה רכה

לשיניים,

כספוג נעימה,

מתמוססת

כמו מים.

פתאום

באחת

הלשונות נעצרו,

בזה אחר זה,

הפיות

נפערו.

“איום!

ונורא!”

“פויה!”

“איחס!!”

“אין לה טעם!!!”

עוגה

כה תפלה

לא אכלנו אף פעם!!!”

קרבה הגננת,

כולה דאגה:

“המתינו –

אבדוק

מה קרה לעוגה”

הכניסה לפיה

פרוסה אחרונה,

והיא,

כמובן,

בעוגות מבינה,

הניעה שפתיים,

“המ… המ…”

המהמה:

“אכן,

מרגישים…

שחסר בה

דבר מה.

קטנטן

לבנבן

מתקתק

כה מוכר…”

צעקנו ביחד:

“חסר בה –

סוכר!!!”

מה טוב שנשאר

בגינה/ בארגז

מעט

גזר,

אפינו

עוגה חדשה

ללא עזר.

עוגה

נפלאה

נעימה ורכה

בפה נימוכה

וכל-כך

מתוקה,

אבל

טעמה

של

עוגה ראשונה,

בפה ישאר לנו

מאה שנה.

ליום ההולדת

שלך,

תמה,

אני מביאה

עוגה עוד חמה,

עוגה

שהתחלתי לאפות

די מזמן,

אם אני עוד זוכרת,

היה זה… בגן.

כבר שנים בתנור,

ועוד לא אפויה,

אבל כל הכתוב בה,

היה גם היה.

אפשר להציג

ואפשר גם לטעום,

העיקר שיהיה  לך

מזל טוב היום,

לתמה הנהדרת

בת השש,

שאוהבת לאכול עוגות

אם יש

מהדוד הדודה וכל הקרובים,

שעד השמים אותך אוהבים.