הייתה ממקימי תנועת ה”חלוץ” בעיירה בה גרה. אירגנה עם חבריה קיבוצי הכשרה ובמסגרת זו למדה תפירה.

למרות התנגדותו התקיפה של אביה עלתה לארץ בשנת 1925. לאחר קשיים רבים הגיעה לארץ.

עברה תחנות רבות ובשנת 1940 הגיעה עם מרדכי בעלה לתחנתם האחרונה – כפר גלעדי.

במשך כמה שנים הייתה מטפלת של קבוצות נוער שהגיעו לקיבוץ במסגרת “עליית הנוער”.

באותן שנים התגייס בעלה מרדכי לחיל ה”חפרים” בצבא הבריטי  ושירת באיטליה, שם היה פעיל במחנות הפליטים.

בשנת 1945 הוא שלח ילד בן -7 שנשאר יתום לאחר שכל משפחתו נהרגה במלחמה.

פרומה וחיים אימצו את הילד חיים ואחר כך גם את ביתם גלילה.

במשך שנים עבדה כתופרת במחסן הילדים.

יהי זיכרה ברוך!