סיפור חייו של דן בכר

התאומים דן ודב (הנס וולטר)  נולדו ב- 28.10.1915, בפוזן אשר בפולין, להוריהם גרטרוד ובנו בכר, אחים לאווה ולוץ.

בסוף שנת 1919 עברה המשפחה לברלין. האב היה סוחר תבואה.

ימי הילדות היו יפים – גרו בדירה מרווחת באחד הרחובות המפוארים, הלכו לגן ילדים פרטי ומגיל 10 למדו בגימנסיה. למרות שבבית ספר היו 10% יהודים אך חשו שווים.

האב התפלל בחגים ובערב שבת הדליקו נרות ועשו קידוש והבדלה במוצ”ש. בגיל 13 עלו לתורה עם הרב יואכים פרינץ. זמן קצר לאחר מכן נפטרה אימם.

עם עליית היטלר לשלטון עזבו דן ודב את ביה”ס בגיל 16 והצטרפו לתנועת “הבונים”. ובשנת 1934 עזבו את הבית ויצאו להכשרה בצ’כיה בעיר ליד טריזינשטאט.

המשפחה נפוצה – האח הגדול לוץ עלה לארץ ישראל ב- 1934. האב ברח לפרו עם ביתו אווה ועלה לא”י בשנת 1949.  

דן ודב עלו לארץ בתקופת המאורעות בשנת 1936 והגיעו לכפר גלעדי עם העלייה הייקית.

דן השתלב בעבודת החקלאות והכיר את רות. בשנת 1940 התחתנו ונולד בנם הבכור אהוד, ב- 1946 נולדה הבת יהודית וב- 1959 נולד יואב.

לאורך שנים רבות עבד דן כנהג ובשנות החמישים היה שותף בהובלת צינורות קו הנפט בדרום הארץ. בהמשך שימש סדרן במחצבות כפר גלעדי.

לא קל היה סיפורה של העלייה הייקית. צריך היה להטמין את המחשבות על המשפחה שאבדה שם ולהסתגל לנוף ותרבות כה שונה. דן התקשה לעכל את תופעת הצעקנות וההתפרצות בדרכים ובכלל.

הקן  המשפחתי השקט והרגוע היה עבורו מקום מפלט. כאן סיפר סיפורים לילדיו, אהב להאזין למוסיקה קלסית ולקרוא ספרים באנגלית וגרמנית. לצד זאת שמח מאוד והיה גאה בהתפתחות הארץ ובכל מה שנוצר כאן ובצבא והעניק ביטחון.

דן היה אדם רגיש  וצנוע והיווה אוזן קשבת לאנשים רבים ששיתפו אותו במצוקותיהם ועזר ככל יכולתו לנזקקים.

בשנת 1971 חלה דן ועבר ניתוח מורכב, חודשים רבים שכב בבי”ח עד שהתאושש.

כשאהוד בא להודיע לו שפרצה מלחמת יום כיפור קיבל זאת בכאב רב.

ארבעה חודשים לאחר מכן ב- 18 לינואר 1974 הלך דן לעולמו. מותיר אחריו שלושה ילדים וחמישה נכדים..