א

אימא יקרה,

נולדת לפני 106 שנה בתקופת מלחמת העולם הראשונה. הספקת להגיע ארצה לפני השואה. במלחמת העולם השנייה התנדבת לצבא הבריטי ושרתת כאחות בבית חולים צבאי במצרים. זוועות המלחמה שנחשפת אליהן שם, הותירו בנפשך צלקות קשות. רק אני הילד של אימא, חשתי בעצבות שהייתה בך כשסיפרת לי על כל המוות והכאב שנחשפת אליהם. כלפי חוץ היית הבחורה הכיפית והעליזה שרוקדת במסיבות וחיה את החיים הטובים.

היה לך ראש פתוח וסקרנות לדברים חדשים. עברת לטבעונות ועסקת ביוגה הרבה לפני שזה היה באופנה כשמעטים בכלל ידעו מה זה.

בזכות אורח החיים הבריא שלך ושמחת החיים שהייתה בך, זכית לחיים ארוכים ובריאים. לאחרונה, אחרי ששניים מבנייך נפטרו בטרם עת, איבדת את שמחת החיים שכה אפיינה אותך, איבדת את הרצון לחיים, הפסקת לאכול ובעצם ייחלת למותך. כשראיתיך לאחרונה לפני ארבעה ימים כבר לא תקשרת עם הסביבה והיה ברור שהסוף קרוב.

חייך הארוכים והמלאים הגיעו אל סופם.

נוחי על משכבך בשלום.

גדעון בר-לב (בסביץ’).