נחמה גדלה והתחנכה בכפר גלעדי עם בני כיתתה קבוצת מעין.

בשנת 1965 התגייסה לצה”ל ושירתה כמ”כית בנח”ל. עם סיום שירותה הצבאי שבה לקיבוץ ויצאה ללימודי הוראה בסמינר הקיבוצים.

בשנת 1974 עזבה את כפר גלעדי.

שנות ההוראה הראשונות היו בבאר שבע. שם כדבריה הכירה את חיי העיר. כשהרגישה צורך בשינוי עברה לתל אביב. ולימדה בביה”ס נוף ים.

באותה תקופה הכירה את דני ובשנת 1982 נישאו.

את ביתם בנו בירושלים. שם נולדו שני ילדיהם תומר והלית.

נחמה לימדה בביה”ס בגבעת רונן, בית ספר ברוח ערכי תנועת העבודה. שיטת הלימודים הנהוגה בבית הספר הייתה קרובה לליבה כי הזכירה את ביה”ס הקיבוצי, ובאותם ימים נבט הרעיון לחזור לכפר גלעדי.

באחד הראיונות לעל הגבעה מספרת נחמה: “לאורך כל השנים התלבטתי עם עצמי מה מתאים לי יותר חיי עירונית או חיי קיבוצניקית אותם הכרתי ואהבתי. סיפרתי לדני הרבה על החיים בקיבוץ, חשבנו, דיברנו וכשהבשלנו היה ברור שעוברים לכפר גלעדי.”

מוסיפה נחמה ומספרת: “בימים הראשונים הסתובבנו בקיבוץ כ”שיכורים”. כל כך אהבנו את מה שראינו פה, קיבוץ יפה, אווירה נעימה, קבלת הפנים הייתה חמה, אמנם הדירה הייתה קטנה אבל השכנים טובים.”

נחמה השתלבה במערכת החינוך ולאחר כמה שנים כמורה פרשה. מספר שנים עבדה במחסן בגדים. אחר כך חזרה להוראה כמורה מסייעת לילדים. את עבודתה עשתה באהבה ובמקצועיות. כמורה התמידה עד שנאלצה לסיים מפאת מחלתה.

נזכור אותך נחמה, כאישה נבונה, צנועה, שקטה ואשת משפחה מסורה.

יהי זכרך ברוך.