חג הביכורים
1959 – ערב יום קיץ השעה חמש בערך וכולם יוצאים לדרך – לבריכה. פעוטים עם סלסלות, ילדי הגן עם ביכוריהם והכיתות הצעירות נושאות ביכורי ענפי השדה והחצר. על מדרגות האמפיתאטרון הסתדר לו קהל גדול של חברים ואורחים. רוקדות בנות עם טנאים והנוף גם הוא חגיגי היום – משבצות שדה בירוק רענן, בחום ובזהוב הקורא למגל. פס סבך של נחלים וחורשות צפצפה עוקב אחר מרוצו של הפלג המפכפך והכל במסגרת תכלכלה של פסגות החרמון. צלילי תזמורת החליליות ופסוקים לחג מתלווים לנושאי הביכורים הצועדים עתה ומקיפים את הבריכה כשהם וביכוריהם מעוטרים. צוהלים הם ומוארים בקרני השמש המעריבה לשקוע. גוררים אחריהם עגלים המסרבים להבין את גודל תפקידם. או דוחפים כלוב מלא עופות. סירת המדגה חוצה את המים כשהיא נישאת על כתפי שחיינים צעירים. ענף אחרי ענף זוכה לקריאות “יחי” ובמחיאות כפיים. גינות הנוי מגישות לנו פרח ענק. להקת יונים פורצת וממריאה עד שנעלמת.
עתה מוזמנים כולם לשתיית חלב קר ולחמניות כמסורת החג.
1970 – תמיד בחג השבועות משתרבב לו איזה עגל ברגע האחרון וגונב את ההצגה. לפני 3.500 שנים היה זה עגל הזהב, שעשו בני ישראל. והפעם סתם עגל מרדני ששיבש את המהלך התקין של הבאת הביכורים, סטה החוצה וזינק למים. לא איבד את עשתונותיו אלא התחיל לשחות במרץ לתשואות הקהל. כמה בחורים צעירים נחלצו לעזרתו ובכוחות משותפים משו אותו מהמים.
טכס הבאת הביכורים כלל את ענפי החקלאות ולא רק את “מעשה העגל”. הכרוז הזמין קבוצות קבוצות להניח את הביכורים ולקינוח הופיע מרסס הכותנה ופיזר על הקהל ערפל של מי בושם. גם צוות הרקדנים הגיש הופעה יפה לחג. המסיבה בחדר האוכל הייתה בסימן המדגה ובהצלחה גדולה. לפני זמן מה עלו הדייגים על הגל הנכון שעה שהעלו ברשתם אמנונים בהרבה טונות מהצפוי. המסיבה לוותה במשחקים היתוליים, שירה בציבור בליווי שקופיות. ראשית סיפר גרישה שנקמן על התחלת המדגה ואחר כך סיפר אמנון ניר על הבריכות כיום. ולבסוף התכבדנו בדגים מטוגנים.
