חלום צהוב

מיריק שניר

איורים: אחיעד ואליאור שניר

הוצאת הקיבוץ המאוחד

——————————

הייתי עוד ילדה אמנם

אך כבר לא פעוטה

בכל זאת

לפעמים יצא לי

פיפי במיטה

————————–

כולם אמרו לי:

“תתאפקי!”

כולם אמרו:

“אל תתפנקי!”

כולם אמרו לי:

“תגדלי!”

כולם אמרו לי:

“תשתדלי!”

כאילו שכל זה –

קרה לי בגללי.

————————

ניסיתי לא לישון בכלל,

אבל זה לא עזר,

אם טיפ-טיפה עיני עצמתי,

תיכף זה חזר.

————————–

הופיע שוב אותו חלום

והצטייר לי מן מקום:

שלולית,

בריכה,

נהר,

או ים,

הפניתי את פני משם,

כי אם הייתי מביטה

היה יוצא לי במיטה.

————————–

עד שפעם

משהו קרה לי באמת

ועליו

אם רק תקשיבו, אספר כעת.

——————————–

ליום הולדת של נמרוד

ציירנו ציורים,

ועד לשעת המנוחה

היו כולם גמורים.

ציור אחד

שלי בלבד

חסר בערימה.

ניסיתי לצייר

כל כך

ולא היה לי מה.

—————————

ניסיתי לצייר באמת,

ניסיתי עוד ועוד…

הרי מכל הילדים

אהבתי את נמרוד.

דפי ציור רבים מאוד

קימטתי והשלכתי,

אך לצייר בשביל נמרוד,

בכל זאת לא הצלחתי.

—————————–

במיטה בצהריים

התהפכתי עצובה,

לנמרוד ודאי תהיה

ביום הולדת אכזבה.

——————————-

הדמעות

טיפות טיפות,

נטפו

זלגו

נזלו.

על ריסי,

על לחיי ועל אוזני

נתלו.

התעייפו

שתי העיניים,

נעצמו

עפעף

עפעף,

——————————

בחלום

צבעים הופיעו

ומכחול גדול

ודף.

בחמדה

מכחול טבלתי

בצבעי המים

וציירתי

בלי לנוח

כל הצהריים.

————————————-

ציירתי:

מים ושמים

ונהר זורם מהר,

ציפורים,

פרחים,

עצים,

סוס לבן דוהר,

ואותי

ואת נמרוד

בכחול

ובוורוד,

נמרוד חתן,

אני כלה,

שטים בתוך סירה קלה,

בים

של מים חמימים

ונעימים…

——————————–

אוף!

לפתע

העיניים נפקחו

עפעף,

עפעף,

והדף

עליו ציירתי

נעלם,

כאילו עף.

כה חבל!

ציור כמוהו,

לא ציירתי

עד עתה,

ועכשיו,

רק בגללו,

יצא לי

פיפי במיטה.

התיישבתי מיואשת,

רטובה

ועצובה, בחלום שלי נזכרתי

ועלתה בי מחשבה.

—————————-

מצעים

מיד החלפתי,

לבדי,

איש לא ראה.

——————————-

התלבשתי,

הסתרקתי,

הצטחקתי במראה.

——————————-

על כסא קטן עליתי,

להוריד מן המדף,

בזריזות,

צבעים של מים

ומכחול גדול

ודף.

—————————-

ציירתי:

מים ושמים

ונהר זורם מהר,

ציפורים,

פרחים,

עצים,

סוס לבן דוהר,

ואותי

ואת נמרוד

בכחול

ובורוד,

נמרוד חתן,

אני כלה,

שטים בתוך סירה קלה,

בים

של מים חמימים

ונעימים…

ושמש בשמים,

זוהרת וגדולה,

צובעת את המים

באור צהוב נפלא.

—————————-

הביטה הגננת,

חיבקה:

“יפה מאוד!”

ועם טוש צהוב כתבה:

“מזל טוב לנמרוד!”

———————————-