כשאני שומעת פרוייקטמיזם ואפילו רעיון לסקרנותי גוברת. מלאת עניין קראתי לעמרם לשיחה לברר במה הדברים אמורים. עמרם, בן לחיה ומשה מחברי  קיבוץ טבריה נרתם , וכאן מתחיל סיפורנו…

מי לא מכיר, מי לא שמע על אנשים קיבוץ טבריה, שהגיעו לתגבר את אנשי השומר והצטרפו לכפר גלעדי.

ובכן, לפני שהכל יישכח, התארגנו במשק לטיול עם החברים מהקיבוץ של אז ו-

כאן מתחיל סיפורנו.

 לפני 15 שנה ביקשו ממני לנסוע לטיול הכנה לקראת טיול משק, עם חיים בר שהיה אחד מהקיבוץ הטברייני וורדה אלמוג בתור צלמת.

נסענו לאיזה מקום באזור העיר טבריה לחפש.

חיים הוביל אותנו למקום שלפי זכרונו וההכרות שלו – שם שכן קיבוץ טבריה. סימן ההיכר שלו היה עץ אקליפטוס שניטע שם לכבוד לידתה של בת הקיבוץ – יעל (אגמי) מליק.

 לטיול יצאנו ושלט גדול הכנו – המספר את סיפור המקום.

xלמקום הגענו, חיים בר סיפר, את השלט תלינו על העץ אחר כבוד,  אנחנו נסענו.

השלט נשאר –ו מפה מתגלגל הסיפור הלאה לימינו אנו.

לפני כשנתיים אני מקבל טלפון מרוני ועמוס, מארגני הטיולים הבלתי נלאים, שהם רוצים לארגן טיול בנושא קיבוץ טבריה.

רוני דיברה עם צבי אסטרחן (הבן של פניה ואלקה) והוא הזכיר שלפני המון שנים נעשה טיול בנושא ואפילו תלו שם שלט על עץ אקליפטוס.

ואתה, היא פונה אלי, ידוע לנו שהיית בעניין אז… עזור לנו גם הפעם.

וכשעמוס ורוני מארגנים – מתייצבים.

דבר ראשון נסעתי לטבריה לראות, האם…

לא מצאתי את המקום.

כל מה שהיה אז שטח פתוח, נבנה בצפיפות. ניסיתי ולא הצלחתי לגלות שוב את המקום, עד כדי כך, שחיפשתי בכל טבריה.

הגעתי בחיפושי לאקליפטוסים שונים בשני גני ילדים, שכנעתי את השומרים שאני רק רוצה לראות את העץ ולא יותר מזה.

לכי תסבירי להם שאתה מחפש עץ אקליפטוס שניטע לפני שנים, שהוא משמעותי לקבוצת אנשים מוזרים שהיו קיבוץ בטבריה?!

מצאתי שיתוף פעולה.

פניתי ליגאל לפתח את כל התמונות מהטיול מלפני 15 שנה.

(בתמונות מאז, רואים הרבה אנשים שכבר אינם איתנו).

עשיתי תחקיר.

באחת התמונות מצאתי רמז – שלט על בניין: “מועדון פיס לנוער”.

שלושה סיורים וגיליתי את המקום.

זיהיתי.

והנה, מגיע היום שאני מגיע למקום ומרגיש שזהו אכן האקליפטוס הנכון.  

לא עקרו אותו, גזמו, שימרו אותו, גזמו אותו ומה שאני ראיתי זו צמיחה חדשה של ענפים, ומסביבו אבן בזלת –

מישהו הבין שהעניין חשוב.

העץ, להערכתי נשאר שלם, אולי בגלל השלט שהיה תלוי עליו

(זוכרים?, זה ששמו לפני 15 שנה בטיול משק).

העץ ישנו, הכל בנוי מסביבו, ולידו נבנתה אולפנית לבנות.

פניה ושירשרה מסבירות טיול משק 1996

נכנסתי לאולפנית, סיפרתי את הסיפור לשמו באתי. הם הביעו עניין, שאלו שאלות, אך איש לא ידע על מה אני מדבר.

הפנו אותי לשלום – המנהל, שנולד בטבריה.

וגם הוא אמר – נכון, נולדתי בטבריה ולא שמעתי על דבר כזה, אבל… אמא שלי שתחיה, טבריינית, עדיין בחיים, אולי תשאל אותה.

לקחתי את הטלפון, בערב היא כבר חיכתה לטלפון שלי, אליה.

 “בטח שאני זוכרת. הייתי ילדה בת 12. להורים שלי היה קיוסק. ואכן היה דבר כזה קיבוץ טבריה. הם היו באים לקנות ועד היום הם עדיין חייבים לנו כסף”.

 דיברנו והיא נזכרה וסיפרה זכרונות של ילדה בת 12 מאותם ימים, בטבריה. ובכן, יש מי שמאשר שזה לא סיפור או אגדה. אכן היה בימים ההם קיבוץ בתוך עיר בטבריה. השיחה דירבנה אותי להמשיך לחפש אישור במקורות.

עברתי לחפש בטבריה.

 הגעתי ללשכת מודיעין של העירייה. שם שלחו אותי לאתר מורשת טבריה.

הגעתי למנהל אורי מזר, שלא הכיר את הנושא.

דיברנו – התלהב – קבענו פגישה.

ביקשתי את עמוס רחמן שיתלווה אלי (זוכרים?, עמוס ורוני רצו לארגן טיול…).

הגענו לאורי מזר שהזמין עוד כמה חבר’ה מדריכי טיולים שמצאו עניין בסיפור הזה.

הבאתי תמונות וסיפרתי שוב את הסיפור.

הם עזרו לנו לזהות באחת התמונות את המקום:

“…מה פתאום, זה מלון, פה לידינו… “

יפה אשכולי עם סל פרי על הראש, חוזרת מהשוק.

הוחלט שחייבים ….

קבענו להפגש באולפנית. (זוכרים… עץ אקליפטוס, שלט)

עמוס רחמן (טיול), אורי מזר (מורשת טבריה), עם מנהל האולפנית.

מהשיחה יצאנו עם אמירה:

מוכנים לדאוג למקום ולהכניסו למורשת האולפנית והחינוך.

הרעיון התחיל להתגלגל.

פינת הנצחה, איזכור, זיכרון, למה שהיה קיבוץ טבריה וההסטוריה של המקום.

נמצא ש: שמואל לולב חבר אפיקים, כתב ספר ובו פרק נכבד על קיבוץ טבריה שחלק מחבריו הגיעו לכפר גלעדי וחלק לאפיקים.

החלק ההסטורי נלקח מספר זה בתימצות ויכתב על אבן הזיכרון.

 לשמחתי, את עומרי – הבן של שמואל לולב, אנחנו מכירים מענייני עבודה. כשדיברתי איתו הוא הביע צערו

כי אביו נפטר לפני כשנה, אבל מוכן בכל עניין לעזור.

וכן, ניסה לעניין את קיבוץ אפיקים, אבל זה לא הלך.

 השלב הבא –

כדי שיהיה רקע לבסיס ועניין משותף לעיריית טבריה ומורשתה לעניינינו – יש להביא פרטים, תעודות וצילומים.

לשם כך הלכתי לארכיון שלנו. במקרה פגשתי שם את תורה (בת לחברי קיבוץ טבריה) שהפנתה אותי לחוברת – לקט סיפורים ותמונות – שאספו יוסק’ה מלמוד ודב שלגי.

עותק יחידי.

(קראתי שם סיפור שאמא שלי, חיה אשוח, מספרת על יגאל, שבכלל לא שמעתי אף פעם).

עם החוברת מכפר גלעדי, הספר מאפיקים, הצילומים והרבה אמונה,

פנה אורי מזר (זוכרים?, מנהל אתר מורשת טבריה) לראש העיר וסיפר לו את כל הסיפור. עיריית טבריה נרתמה לעניין.

זוכרים? ב- 1929 קיבוץ טבריה היה במקום הזה.

בטיול שהתקיים תוך כדי סיפורנו עם עיריית טבריה, כשמוקי צור נתן את הרקע למקום, ביקשתי את המיקרפון, סיפרתי על הקשר עם עיריית טבריה ואתר המורשת ושאושר להקים ליד האקליפטוס פינת הנצחה.

הגענו לשלב התכנון.

התכנסנו, כל הנוגעים בדבר, והוחלט לשים את סיפור הקיבוץ על אבן אחת גדולה ועוד שתי אבנים קטנות יותר להנצחת שלושת חברות ושני חברים שמתו בהיותם חברי קיבוץ.

 העברנו בקשה לתרומה מעמותת “גלעד” של המשק.

מחצבות תרמו את האבן והשינוע

ואנשי טבריה את הגינון והביצוע בשטח.

 יישורת אחרונה

נכון להוצאת עלון זה,

אנחנו עומדים בקשר עם אנשי גינון טבריה ומחכים למכתב אישור מראש העיר.

כשזה יעבור לביצוע נביא את האבנים שכבר מוכנות.

 עלות הפרוייקט כ- 15 אלף ₪.

עם הרבה שעות התנדבות ועזרה בדרך מאנשים טובים-

כמובן, שהפרוייקט יושלם, נקיים ארוע ויוזמן כל הציבור מן העיר

ומן הכפר.

 הנה הולך ונסגר עוד מעגל.

שמא תאמרו שלא מן המקרה הוא שזו שנת ה- 80 להיווסדו של קיבוץ טבריה ב- 7.11.1929,

ועם המסר על חשיבות מעשיהם של אבות – סימן לבנים, אסיים.