שמואל לולב
תחילתו של הסיפור בדצמבר 1928, לאחר תקופה ארוכה של הפסקה בעלייה, שנגזרה ע”י שלטון המנדט הבריטי, הגיעו ארצה ראשוני העלייה החמישית.
העולים, ארבעה חברי תנועת השוה”צ בלטביה, שמו פניהם לקיבוץ השוה”צ מבריה”מ ב”חצר כנרת”.
עם התגברות עליית חברי השוה”צ הלטבי ומברה”מ, הוחלט להקים קיבוץ חדש.
הקיבוץ נוסד ב-7.11.1929 במחנה נטוש של משק הפועלות, מול תחנת המשטרה בטבריה עלית “של היום).
בתנועה הקיבוצית נקרא “קיבוץ השוה”צ השני” (הראשון- אפיקים, השלישי- גבעת חיים).
הקיבוץ החדש בטבריה קלט עולים מלטביה, ליטא וברית המועצות, וישב במקום עד 1932.
החצר
החלוצים מצאו במקום בית מגורים חד קומתי ובו 5 חדרים. הגדול מכולם נועד לשמש כחדר קריאה. בנין בטון קטן ששימש במקורו לול עופות הפך להיות מטבח וחדר אוכל, כן הועמדו צריף מגורים, מחסן גדול ומספר אוהלים מהצבא הבריטי. לא פעם הפילו רוחות החורף העזות את האוהלים על דייריהם הישנים.
גם כמה פחונים נבנו במקום ושימשו לשירותים אחרים.
בחצר היה גן ירק שסיפק את הירקות למטבח, וכן פרה לחלב וזוג פרדים להובלת משאות ובריכת מים.
לתאורה השתמשו במנורות נפט.
האוכל היה דל, ובושל על פתיליות ופרימוסים.
עבודה ופרנסה
החברים עבדו באזור, קבוצת בניין עסקה בהקמת בתים בקריית שמואל ובסלילת כבישים. קבוצה נוספת עבדה בנהריים בתחנת הכוח של רוטנברג.
היו שעבדו בטיפול בעצי השדרות שניטעו ע”י העירייה. לעבודה הלכו ברגל רק לנהריים נסעו ב”אוטובוס”- משאית שהותקנו בה ספסלים.
חברות אחדות עבדו בבתי המלון בטבריה . לא תמיד הייתה עבודה לכולם.
שתי סירות דייגים שימשו להובלת זיפזיף מהכנרת לבנין.
האחראי על העבודה היה פנחס אזואלוס שכונה “אדמירל”, היה מדריך מקצועי שהכיר היטב את הכנרת סגנו כונה “קפיטן”.
“לפנות ערב הינו מפליגים בסירות למושבת כנרת ולנים בסירות. עם אור הבוקר היינו חוצים את הכנרת, חונים בחוף מסמר עד כורסי עורמים בטוריות ערמות של זיפזיף ומעבירים אותן לסירות”
כהכנה להתיישבות עתידית נשלחו חברים אחדים להכשרה בקיבוצים ותיקים.
חיי הקבוצה
בקבוצה היו שתי משפחות ולכל אחת תינוקת אך, רוב החברים היו רווקים בשנות העשרים לחייהם.
מקהלה, חוג דרמטי ועיתון שימשו כבסיס לחיים החברתיים
הקיבוץ שימש אכסניה לצעירים שנהגו להסתובב בארץ.
אסונות
שני אסונות פקדו את הקיבוץ הציר:
באחת השבתות בשנת 1931 יצאו חברי הקבוצה לטיול בכנרת התחוללה סערה ובלית ברירה נחתו עם סירתם על החוף המזרחי מרבית החברים חזרו ברגל, שלושה חברים נותרו לשמור על הסירה. מזג האוויר הסוער נמשך ימים אחדים עם שוך הסערה, ב-20 לינואר נראה היה שאפשר לחזור לחוף המערבי אך משב רוח פתאומי הפך את הסירה אחד מתוך השלושה ידע לשחות וניצל אך השניים האחרים שלא ידעו לשחות טבעו.
באוגוסט 1932 הרתיחו שלוש חברות מים על הפרימוס עקב טיפול לא זהיר בפח הדלק פרצה אש הצריף התלקח והחברות מצאו את מותן בלהבות.
שני החברים ושלוש החברים הובאו לקבורה בבית הקברות של כנרת.
סוף הסיפור
העלייה מלטביה נמשכה, קיבוץ טבריה המשיך לגדול אך מקורות פרנסה לא נמצאו דיים.
ב1932 הוקמה “פלוגה” של הקיבוץ ברמת גן ואליה הצטרפו עולים מה”שומר הצעיר”- נצ”ח.
פלוגת רמת גן הצטרפה לקבוצת כנרת באוקטובר 1934.
חברי הגרעין הוותיק של “קיבוץ טבריה” עברו עפ”י החלטת המוסדות בשנת 1932 לכפר גלעדי.
חברי נצ"ח/קיבוץ טבריה בכפר גלעדי
אגמי חיה
אגמי משה
אוקו אליהו
אוקו בלומה
אורן מרים
איתי אברהם
איתי שירשרה
אליוביץ דינה
אסטרחן אליהו
אסטרחן פניה
אפרתי רוזה
אריאל משה
אריאל פסיה
אשוח חיה
אשכולי יעקב
אשכולי יפה
בורוביק דשה
בירנברג לאה
בליאך נחמן
בר חיים
ברזילי משה
בריל מאיר
גולדבלט חווקה
גולדבלט שמואל
גליק אושר
גליק שושנה
גלעדי אסתר
דונדה אברהם
דונדה רוזה
דונדה צילה
הורביץ שמואל
הרשוביץ שפרה
זגורי דוב
זיגר רבקה
זייל יעקב
זיסמן יעקב
זלצר חנה
זלצר שמעון
זמירי חיה
זמירי שמעון
טריגר שלמה
יובל אידה
יובל ראובן
יודקוביק לאה
יודקובק אריה
יעקובסון זלדה
יעקובסון פיבוש
ישראלי חיים
ישראלי שולמית
כרמי פוליה
כרמי שמואל
לביא אברהם
לויטין אליהו
לוין ישראל
לוין צפרירה
מדניקוב אלה
מדניקוב חנוך
מינסקר אברהם
מרקמן שרה
נגלי חיים
נגלי חיים
נגלי סוניה
נוי בתיה
נורקין דבורה
נורקין סלמון
ספיטקובסקי ישראל
פורת אליהו
פייגין פייגה
צור דורה
ציפורי חיים
צפוני טאובה
קור שמעון
קור חיה
קלר שרה
קפלן שושנה
קרול ליובה
קרוסקל אידה
קרוסקל טוביה
רחמן אריה
רחמן שרה
רייכל יעקב
רייכל פאולינה
רמשון רחל
רמשון רפאל
שוסטק ברוניה
שוסטק צבי
שנקמן רבקה
שנקמן גרישה
שנקמן פרומה
