אוקטובר שנת 1945. קבוצה של 70 עולים כולם מעירק שנחשדו שם בפעילות ציונית והיה צורך להוציאם משם באורח דחוף. הם באו לבירות במסווה של תיירים ותוקף שהייתם פג. העברתם לארץ הייתה חייבת להתבצע מיד פן תתגלה זהותם.

היציאה הייתה מביירות לנבטיה בליל שבת 5.10.1945 , שם היו צריכים להיפגש עם “החוליה” שתוביל את הקבוצה לכפר גלעדי. אך החוליה לא הגיעה ולא חכתה למעפילים כי הבינה שליל שבת הוא שבת בערב. בזמן הקצר שעמד לרשות מלווה הקבוצה יהושע בהרב, הוא קבל החלטה להמשיך בדרך. מורי הדרך הערבים הסכימו בעבור תוספת כסף להוביל את הקבוצה, וכאשר ראינו את כפר גלעדי ונעשה קל על הנשמה.

אבל השחר הפציע נביחות כלבים נשמעו מכיוון הכפר הערבי הקבוצה עייפה מצעידת הלילית, החליט יהושע בהרב להסתיר את העולים בשדה תירס ליד הדרדר (ליד משאבת המים ליד האקודוקט) אך בדיעבד הסתבר שהשטח היה מוצף מים העולים ובמיוחד הילדים הצעירים החלו לשקוע ולאבד את נעליהם כאשר לפתע הגיע חיל הספר.

באותה עת 7.00 בבוקר צלצלו כל הפעמונים בכפר גלעדי “תולעים בגן הירק” “תולעים בגן הירק” וכל חברי הישוב וילדיו ירד בריצה אל גן הירק התערב בין מעפילים ועזר להם להגיע לקיבוץ. כשהגיעו הוגש להם שוקו חם החליפו בגדים חולקו להם תעודות זהות של חברי המשק והם פוזרו בין החדרים.

האנגלים מחיל הספר הקיפו ושמו מצור על הקיבוץ כאשר מולם עמדו החברים עם מקלות בידיהם לא לאפשר להם להיכנס ולתפוס את העולים שזה עתה הגיעו.

בסיומו של יום העולים לא נתפסו.

בעלון קיבוץ דפנה באותם ימים נכתב:

“אלה שעמדו ביום השבת בשער הצפון מלומדי ניסיון. בעמידתם ביום השבת הפגינו יחד עם כל הישוב העברי כי לא יתנו לגעת בבת עינו של העם העברי – העלייה”

במאי 2011 לציון 65 שנה ליום עלייתם לארץ ישראל דרך כפר גלעדי התאספו בכפר גלעדי למעלה ממאה איש בני משפחת שוחט שההורים ושבעת ילדיהם היו בקבוצת 70

המעפילים שהגיעו בליל 6.10.1945 לארץ ישראל, ובפיהם תודה גדולה לקיבוץ ואנשיו.

ליקטה ורשמה תורה שרייבר